יום שישי, 26 ביולי 2019

עברו 11 שנים מאז שחליתי בסרטן השד

זכיתי לקבל 11 שנים של חיים במתנה וזה בכלל לא מובן מאליו. החיים מקבלים משמעות חדשה בצל מחלת סרטן השד וכל אישה שעברה את החוויה הזאת יודעת את זה.


נכון, אני הולכת להיבדק כל חצי שנה ועושה אולטרסאונד וממוגרפיה כל שנה אבל כשאני מסיימת את הבדיקות אני הולכת הביתה ומודה לה' שקיבלתי עוד שנה במתנה. הזמן יקר והחיים טובים ואחרי מה שעברתי אני לא יכולה להרשות לעצמי להתלונן על שום דבר, כי רק להיות כאן זה נס ושווה הכל. כל השאר - בונוס. אני ממשיכה לעבוד בעיתון למרות גילי המופלג ואפילו התחדשתי בבלוג חדש - בלוג אופנה ושופינג - כמובן שאתם מוזמנים לבוא לבקר בבלוג שלי.

יום חמישי, 24 במרץ 2011

שלוש שנים אחרי...

הבדיקות השנתיות שלי היו בסדר גמור ואין מאושרת ממני. זה לא מובן מאליו ואני רק יכולה להיות אסירת תודה לאל אוהב.


שיניתי את אורח החיים שלי מן הקצה אל הקצה - אני פעילה מאוד מבחינה ספורטיבית ומקפידה לאכול נכון. אני מלאת אנרגיה, נראית טוב ומרגישה נפלא.

יום שישי, 26 בדצמבר 2008

בוקר טוב עולם

אתמול נסעתי לרמב"ם בפעם ה-33 כדי לעבור את ההקרנה האחרונה, וחוץ מההצטננות המחורבנת שחטפתי השבוע (כמו כולם), אני מאושרת שהכל נגמר. השיער התחיל לקבל צורה ועם החזרי הכסף שקיבלתי ממס הכנסה ומהעירייה (ארנונה), רכשתי לעצמי מיליון פריטי לבוש, משקפיים, תיקים, ארנקים, נעליים ומגפיים... כי בנוסף לשנה הקשה שעברתי מבחינה פיזית, היו לי 4 שנים מכבידות מבחינה כלכלית כשהבן שלי למד באוניברסיטה כך שבהחלט הגיע הזמן לפנק את עצמי, להרגיש טוב ואפילו להשתולל קצת :)




אומרים שחווים ריקנות מסויימת - דיכאון משהו, עם סיום הטיפולים. אני מקווה לא לתת לחוויה שעברתי להפיל אותי בהרגשה ולעשות את החיים יותר יפים מאשר היו, לצאת מהקליפה שלי, להעיז יותר ולהתנסות בחוויות חדשות ומרגשות.

יום שישי, 14 בנובמבר 2008

הכל טוב...

אני יודעת שלא כתבתי זמן רב. במהלך הכימותרפיה הרגשתי חולשה נוראית. אושפזתי בבי"ח בשל חום שלוש פעמים ובנוסף לכל הצרות, המחלקה שבה הייתי מאושפזת היתה מפוצצת רוב הזמן ונאלצתי להיות חשופה לכל המחלות המדבקות שם. היו לי המון פחדים וחרדות. אבל כל זה כבר מאחוריי ואני מרגישה מצויין. סיימתי את הטיפולים הכימותרפיים, השיער התחיל לצמוח ולפני שלושה ימים התחלתי את סדרת ההקרנות - קצת באיחור - אבל בשעה טובה. בפעם הראשונה הייתי מבוהלת לגמרי אבל עכשיו, אחרי הפעם השלישית אני לוקחת את זה בקלות. נפגשתי עם אחות המחלקה שאמרה לי שתופעות הלוואי (צריבה, עייפות) מתחילות רק אחרי שבועיים בערך, אז בינתיים הכל טוב... 


בתמונה: בטיול עם הילדים לראש הנקרה לפני מספר שבועות. 

יש לי אסירות תודה גדולה שהטיפולים הכימותרפיים עברו בשלום ואני מאושרת שכוחותיי חזרו אליי ושחזרתי לעבודה מלאה (אחרי היעדרות של חודשיים) ובקיצור - החיים יפים!

יום ראשון, 27 ביולי 2008

אחרי הטיפול הרביעי

אני יודעת שהרבה נשים עוברות את זה הרבה יותר בקלות ממני והקטע הזה עם קריש הדם זה דבר נדיר ולא קורה בדרך-כלל - אבל לי זה כן קרה ואני צריכה להתמודד עם זה. אולי קצת זלזלתי ולא שמרתי על עצמי כראוי - התרוצצתי, הלכתי לעבודה והייתי צריכה להיות יותר זהירה, אבל למדתי את הלקח שלי ועכשיו אני לא זזה מהבית.


אחרי ההתייעצויות בין הרופאים שמטפלים בי - הוחלט שאמשיך את הטיפול הכימותרפי וביום ראשון שעבר עברתי את הטיפול הרביעי. לא אומר שלא היו לי חששות ופחדים אחרי החווייה של הבית חולים אבל אני מקבלת את כל אמצעי האבטחה הרפואיים כדי לעבור את הטיפולים בשלום. רוב הזמן אני במיטה - משעמם נורא, אין לי עניין וסבלנות לשום דבר והמוח שלי מתקשה לחשוב. אני גם מתקשה לכתוב כאן.... איזה סמרטוט אני.

יום רביעי, 9 ביולי 2008

תשמעו, זה לא פקניק

הטיפול הכימי השלישי לא עבר בקלות. אחרי השבוע הקשה חזרתי לעבודה אבל הרגשתי חולשה והתעלמתי ממנה, למחרת, ברוב טמטום שוב הלכתי לעבודה ושוב לא הרגשתי טוב. כשהגעתי הביתה מדדתי חום והיה לי 38 מעלות כך שתיכף נסעתי לבית חולים ושם התברר שהספירה שלי מאוד מאוד נמוכה ושיש לי זיהום כלשהו. מיד אישפזו אותי בחדר בידוד וחיברו אותי לאנטיביוטיקה.


אחרי מספר ימים הספירות עלו והחום ירד ונראה היה שאני מתאוששת אבל פתאום הרגשתי כאבים עזים מהיד ועד הכתף והיד נרדמה לי לגמרי. למרות הבידוד, רצתי לעמדת האחיות לבקש עזרה כי הכאבים היו נוראיים. מיד הוזעקו מספר רופאים שבדקו אותי ולבסוף התברר שיש לי חסימה בעורק ביד ולמחרת נותחתי. הניתוח עבר בהצלחה וקריש דם נמצא והוצא. נותחתי בהרדמה מקומית (משהו שאני לא אעשה יותר) כי הרגשתי המון כאבים אבל הרופאה שניתחה אותי אמרה שהיא לא רוצה שאצא מהניתוח "בלי חוויות". למזלי זה קרה ביד ולא במקום אחר ועל זה יש לי אסירות תודה. היום גם יודעים שהעורקים שלי צרים ואני מקבלת טיפול מתאים כדי לעבור את שלושת טיפולי הכימו הבאים. היו לי כמה ימים של חרדות ופחדים נוראיים אבל לאט לאט אני מתאוששת ומתחזקת והאופטיות חוזרת אליי. הטיפול הכימי הבא נדחה בשבוע כדי לתת זמן לפצע של הניתוח להחלים ואני שמחה על כך - אני כל כך חלשה מהחוויה של הבית חולים ומאוד זקוקה לכמה ימי מנוחה.