יום חמישי, 5 ביוני 2008

יש לי הרבה זמן להרהר

שבוע אחרי הטיפול הכימי השני, אני לא יכולה לומר שהיה קל. שלושת הימים הראשונים עברו ללא תופעות מיוחדות אבל ביום הרביעי התחלתי להרגיש רע ואת הימים שלאחר מכן העברתי במיטה. חולשה מאוד חזקה, בחילות והרגשה כללית לא טובה. בלילה אני דווקא ישנה מצויין! לא התאים לי לקרוא את הספר של איינלה וסתם שכבתי במיטה כמו סמרטוט. עכשיו אני רואה שהתגובות שלי לכימו חוזרות על עצמן - שבוע קשה ושבועיים טובים שבהם אני יכולה ללכת לעבודה כרגיל. אני מקווה שזה ימשיך כך ואעבור את סדרת ששת הטיפולים בשלום.

הספר הקודם שקראתי, "Why People Don't Heal and How They Can", עוזר לי לנתב את צורת החשיבה שלי לכיוון מה שהסופרת מכנה "משמעות סימבולית". משמעות סימבולית מאפשרת לנו לראות שהמשמעות האמיתית של המשבר היא להראות לנו את מה שאנחנו צריכים ללמוד על עצמנו. אנחנו נכנסים למודעות שהיא יותר מנותקת ומפרשים את האירועים בחיינו כאתגרים רוחניים שנועדו לתרום לגדילתנו. אפילו שלפעמים השיעורים שאנחנו צריכים ללמוד בחיים כואבים מאוד, בבסיס הם חיוביים, והיכולת לראות את המשבר מעבר לפרטים הפיזיים מעמיד אותנו במוכנות להבריא פיזית, נפשית ורוחנית. איך לא היה לי ברור עד עכשיו שאני שורפת זמן?! שאני פאסיבית, משותקת וכלואה בתוך הפחדים שלי. נראה לי שפשוט ישבתי על פצצת זמן מתקתקת ותודה לאל שהיא נעצרה. הגיע הזמן להתעורר.

אין תגובות: