בוקר נפלא עם המון אסירות תודה

כמו שאני מבינה, בשבוע של הטיפול הכימי יהיה לי קצת קשה אבל בשבועיים שלאחר מכן אני מקווה להרגיש טוב וכבר עכשיו אני משתדלת ליהנות מהימים הטובים שלי. הלכתי לעבודה כל השבוע וזה עשה לי טוב. אתמול יצאתי לקניות בסופר ואחר-כך הסתובבתי קצת בהדר וקניתי לי כמה כובעים נחמדים.

נראה לי שהשיער מתחיל לנשור באיטיות (בינתיים), לא יודעת מה יהיה מחר או מחרתיים, העיקר שאני מצויידת בכובעים, במטפחות ובהרבה אופטימיות. אני כבר לא נמצאת במקום שהייתי בו בשבועות הראשונים כשהתבשרתי על הגידול הסרטני - חשבתי על הגרוע ביותר וסבלתי כל-כך. מה אני צריכה את זה. מספיק שהחלק הפיזי לא קל, אני לא צריכה להכאיב לעצמי גם מבחינה נפשית וגם אין סיבה שאעשה זאת כאשר אחוזי החלמה כל כך גבוהים צפויים לי לפי אבחנת המחלה שלי. יש לי על מה להיות אסירת תודה. החיים יפים ואני רוצה לחיות אותם במלואם כל יום ביומו.