מתרגלת למציאות חדשה

הרופאה ממרפאת לין התקשרה אליי אתמול להודיע לי שתוצאות הניתוח הגיעו וכמו שכבר אמר לי הרופא הכירורג, אצטרך לעבור טיפול כימי - "לא קשה" - היא אמרה. אני לא יודעת מה זה "לא קשה" אבל שיהיה. האימה שהשתלטה עליי אחרי הביקור אצלה בשבוע שעבר עזבה אותי ולאט לאט אני מתחילה להסתגל למצב החיים החדש שלי, אני מצליחה לעבור את הפחדים ומכינה את עצמי נפשית לטיפולים בהמשך. כל שלב, כל הסבר שניתן לי עד כה בתהליך הזה של הטיפול במחלה גרם לי לטראומה וכל פעם לקח לי כמה ימים להתאושש, להתגבר ולהסתגל.

היום היה לי יום טוב. הזמנתי תור לרופא נשים - ותוך שעה הייתי אחרי בדיקת אולטרסאונד ומשטח צואר הרחם. אני לא מסוגלת להבין איזו מטומטמת הייתי כל השנים שלא הלכתי להיבדק!! אבל עם גילוי הסרטן בשד כבר התחלתי לחשוש שאולי הוא נמצא בעוד מקומות בגוף שלי והסרטים שרצו לי בראש שיגעו אותי. אני שמחה שלפחות את העול הזה הורדתי מעצמי. אחרי הביקור אצל רופא הנשים הלכתי למספרה והסתפרתי קצוץ קצוץ. דווקא זה לא היה משהו חדש בשבילי מכיוון שבמשך שנים הסתפרתי קצוץ ותמיד אהבתי את זה. רק בשנתיים האחרונות השיער שלי ארך והלכתי עם קוקו. לא רציתי לצבוע אבל הספר שלי החליט שעדיף - "שאנשים לא ישאלו שאלות". לא הספקתי לחשוב על זה והצבע כבר היה מרוח לי על הראש - חציל כזה. דווקא יצא יפה. שיתפתי אותו במחלה שלי וביקשתי ממנו שיגלח לי את הראש בהמשך כשאצטרך. ככה הבנתי, שצריכים לגלח את הראש במהלך טיפולי הכימותרפיה. מה-זה לא ראיתי את עצמי בסרט הזה אבל מה לעשות, זאת עובדה ולאט לאט אני מתחילה להשלים איתה. ביום ראשון אני מוזמנת לעשות בדיקת אקו-לב ולקבל הנחיות להמשך הדרך.

All in All כמו שאומרים, אני אסירת תודה לאלוהים. אני אסירת תודה על הגילוי המוקדם ועדיין המומה מהכוח האוהב שהוביל אותי לבדיקות, אני אסירת תודה שהניתוח עבר בהצלחה, אני אסירת תודה על הילדים המקסימים שלי - שלפעמים רק בשעת משבר ניתנת ההזדמנות להכיר את הנפש האמיתית של האדם ואני כל כך גאה בהם. אני אסירת תודה עבור ההערכה החדשה שלי לחיים, החיים קיבלו טעם כזה מתוק פתאום שמאוד בא לי להיות אמיצה ולעבור את הטיפולים בהצלחה.

על פרשת דרכים

האמת שלפני גילוי הסרטן החיים שלי היו בזבל. הלכתי לעבודה, חזרתי הביתה, הפעלתי את המחשב, אולי בניתי כמה אתרי אינטרנט במשך הזמן והלכתי לישון - זו היתה השיגרה שלי. אפילו לקבוצת התמיכה שבה אני חברה הרבה שנים, קבוצה שפועלת עפ"י 12 הצעדים, הפסקתי ללכת. ניתקתי את עצמי מבחינה חברתית, שמנתי והייתי עייפה. וביום בהיר אחד, כאילו בהנחיית אלוהים - הלכתי לבדיקות התקופתיות והשיחה המעמיקה עם הרופאה הדליקה אצלי סוף סוף נורה אדומה - אני חייבת לשנות את אורח החיים שלי, להפחית במשקל ולעשות פעילות גופנית. לא היה לי קשה עם זה - קיבלתי החלטה לקחת את עצמי בידיים ותוך חודש נגמלתי מהרעב הבלתי פוסק ומהכמיהה למתוק, התחלתי לעשות הליכות והמשקל התחיל לרדת. הרגשתי טוב עם עצמי. ואז נחתה עליי תוצאת הביופסיה... הנה אני כאן עם המון מוטיבציה לשפר את איכות החיים שלי ואני רוצה להגיד שזה לא השתנה מבחינתי - אני רוצה יותר ממה שהיה לי קודם, אבל עכשיו אני צריכה לאזור כוחות כדי להתמודד גם עם סרטן.

אני יודעת שאין לי שליטה על המחלה עצמה ואני סומכת על הרופאים שמטפלים בי שיעשו את העבודה הכי טובה שאפשר כדי שאעבור את כל הטיפולים בשלום. אבל אני כן זקוקה לחברים, לתמיכה ולעידוד. אני גרושה, הבן הצעיר שלי עומד לסיים את לימודי מדעי המחשב (בהצטיינות), ושמחתי לקראת השחרור שלי מהנטל הכלכלי. כבר יש לו עבודה נהדרת והוא מתכונן לעזוב את הבית בעוד חודשיים ואני מאושרת בשבילו. הוא מלווה אותי במחלה עם המון רגישות, חוכמה וחוש הומור, אבל אחרי 4 שנים של לימודים, מגיע לו לצאת לעולם והתחיל לחיות טוב.

חברה טובה שלא יצא לי לדבר איתה הרבה זמן התקשרה אתמול לאחל לי חג שמח - כל כך שמחתי שממש התנפלתי עליה שתשמור על קשר, שניפגש, שנצא לבית קפה... תמיד אמרתי שטוב לי עם עצמי, שאנשים לעיתים מתישים אותי ומספיק לי לקשקש עם החברות בעבודה, שאף פעם לא משעמם לי כי אני תמיד מוצאת משהו יצירתי לעשות. זה נגמר. ממש לא טוב לי לבד.

הייתי קצת תמימה

או שלא אמרו לי את זה בצורה ברורה או שלא רציתי לשמוע. כנראה שבמצבים מסויימים ההכחשה נועדה לשמור עלינו והנפש מאפשרת לנו לקלוט רק את מה שאנחנו מסוגלים להכיל. נכון שחשבתי שזה קצת מוזר שאפשר להיפטר מסרטן צ'יק צ'ק - מסירים את הגידול וזהו אבל זה מה שהאמנתי בגלל שהגידול היה קטן. זכרתי שאמרו לי שאצטרך לעבור סדרה של הקרנות ושזה לא כל כך נורא ואפילו לא כואב. היום, אחרי הניתוח, שתודה לאל הסתיים רק בהסרת הגידול - נאמר לי שצפויים גם טיפולי כימותרפיה ואני ממש חוששת אבל, נאחזת במה שהרופא אמר לי - "הכימו זה לא האוייב שלך - האוייב שלך הוא הסרטן". התוצאות המדוייקות של הניתוח ובדיקת הגידול עדיין לא התקבלו - אבל מסתבר שכבר עפ"י הביופסיה ניתן היה לדעת שאצטרך כימו.

באופן כללי - החיים ממשיכים. קיימת תחושה של התבוננות מהצד. משהו כמו התנתקות מהקצב הרגיל של האירועים השגרתיים - אם זה באופן שהחברים בעבודה מתייחסים אליי ותחושת הבדידות שזה יוצר אצלי או באיבוד עניין בדברים שתמיד העסיקו אותי - אני מוצאת את עצמי מכבה את המחשב למרות שהאינטרנט מילא אצלי הרבה שעות ביום וסתם בוהה בטלוויזיה בתוכניות שלא ממש מרגשות אותי. חזרתי לעבודה תיכף אחרי הניתוח ואני מרגישה יותר טוב כשאני שם - כשאני עסוקה בעבודה זה מרחיק אותי מהריכוז העצמי ומהפחדים. בתקופה הקרובה אנחנו גם אמורים לשדרג את כל מערכת המחשבים והתוכנות ובשל כך הבוס שלח אותנו (כל הבנות במחלקת הגרפיקה) לקורס ללימוד התוכנות החדשות שאמורות להיכנס למערכת. אני רק מקווה שאצליח להגיע לכל השיעורים ולא להישאר מאחור.

בדיקות תקופתיות - ככה זה התחיל

את הקטעים הבאים כתבתי בבלוג הרגיל שלי אבל החלטתי להעביר אותם לכאן:

(17.1.08) בדיקות תקופתיות
אני וחברה לעבודה החלטנו, קבענו תור וביחד הגענו אתמול לבדיקות תקופתיות במכון לרפואה מונעת בבית החולים רמב"ם. אני לא יכולה להתכחש לעובדה שהזנחתי את עצמי במשך תקופה ארוכה ואני מאוד מרוצה שעשיתי פעולה אחראית והלכתי להיבדק. התוצאות לא היו משמחות אבל גם לא מפתיעות. אני שמנה ויש לזה השלכות. הבשורה הטובה היתה שבשלב זה העניינים עדיין בידיים שלי ואני יכולה לבחור באורח חיים טוב - לאכול בצורה בריאה ולעשות פעילות גופנית. כשהפסקתי לעשן לפני 7 שנים - פשוט הפסקתי לעשן. עם האוכל זה יהיה הרבה יותר מסובך בשבילי.

בדיקות תקופתיות נערכות בבית חולים רמב"ם תמורת תשלום. מגיעים ב-7 בבוקר ליום בדיקות יסודי ומקיף (לאחר בדיקת הדם יוצאים לארוחת בוקר משובחת בקפה ארומה שנמצא בביה"ח) ובסיום הבדיקות (בסביבות הצהרים) נפגשים עם הרופא והדיאטנית לשיחות סיכום מעמיקות. את רוב הבדיקות ניתן לבצע חינם דרך קופ"ח אבל במחשבה על הזמן שנחסך, ההתרוצצויות בין המרפאות השונות וההמתנה בתורים - הבדיקות במכון לבדיקות תקופתיות נערכות במשך מספר שעות באווירה נעימה עם צוות מקצועי וטיפול אישי. שווה, חשוב ומומלץ!

(20.3.08) סרטן השד - וגם אני חשבתי שלי זה לא יקרה
מהממוגרפיה שעשיתי בבדיקות התקופתיות לאולטראסאונד ולביופסיה ואחרי מתח של יותר מחודש ימים, השבוע (ב-16.3) קיבלתי את הבשורה המרה שאני חולה בסרטן השד. הגילוי כפי שנאמר לי הוא גילוי מוקדם ועל זה אני באמת צריכה להיות אסירת תודה. אם כבר סרטן, אז מזל שגילו אותו מוקדם. אני בת 57 ואני מתביישת לומר שזו היתה בדיקת הממוגרפיה הראשונה שלי וכנראה שיש לי מזל גדול, אם אפשר לקרוא לזה מזל, שהגוש קטן מאוד ובבדיקה הידנית הוא לא הורגש בכלל... לא נמוש קוראים לזה.

רק המחשבה על סרטן תמיד הכניסה אותי לפאניקה - לא, לא רוצה לחשוב על זה ולא רוצה לדעת על זה. גם השבוע - העובדת הסוציאלית נתנה לי חומר הסברה והחוברות עדיין בניילון ואני לא רוצה להסתכל עליהן. בשלב הזה אני לוקחת את זה לאט לאט, כל יום ביומו - עושה מה שאומרים לי, הולכת לבדיקות - דם, אולטראסאונד, מיפוי עצם, צילום רנטגן וביום שלישי אני אמורה להיכנס לניתוח להסרת הגידול. במקרה הטוב - זה יהיה רק הגידול ואני מקווה ומתפללת שכך גם יהיה. במקרה הפחות טוב - אצטרך לעבור עוד ניתוח בהמשך אבל נעבור את הגשר כשנגיע אליו.

(28.3.08) הכל בסדר
חזרתי הביתה אתמול אחרי הניתוח מאושרת עד השמיים. הניתוח עבר בהצלחה - הגידול הוסר ובלוטת הזקיף נבדקה והיא נקיה מגרורות (ישנה אפשרות שתוצאת בדיקת הזקיף לא מדוייקת אבל הסבירות לכך היא רק 5 אחוזים. את התשובה הסופית אדע רק בעוד שבועיים) כך שאני מקווה שבזה הסתיים כל הסיפור וכל הכבוד לפלאי המדע הרפואי של היום. יחד עם ההלם שנחת עליי בחודש האחרון עם ההודעה שחליתי בסרטן השד, אני גם המומה מהנס שקרה כאן, שהלכתי סתם כך לבצע בדיקות כלליות שהובילו לגילוי הכה מוקדם של המחלה. יש לי עדיין רגעי נפילה בהרגשה בהן אני מתקשה להאמין שאכן יצאתי מכלל סכנה, אבל אני חוזרת ואומרת לעצמי שהכל בסדר ויהיה בסדר ואפילו עוד יותר בסדר.

תחילת מסע

"כל ריפוי מתרחש באמצעות פעולה של העיקרון הרוחני... התקשרות עם העיקרון הרוחני בתוכנו וכניעה להדרכתו היא עבודה קשה מאוד אבל אי-כניעה היא הרבה יותר קשה. --רובין נורווד