יום רביעי, 7 באפריל 2021

בחזרה לחיים נורמליים

אחרי הסיוט שעברתי בשנה שעברה, כמובן שהרגשתי חרדה לקראת הבדיקות התקופתיות השנה. לשמחתי הרבה תוצאות הממוגרפיה והאולטרסאונד היו תקינות ואני יכולה לנשום לרווחה ולהתחיל לחזור לחיים רגילים. מה עוד אפשר לבקש. אני רק יכולה להיות אסירת תודה שהשמיים כחולים, שהשמש זורחת, ושהשנה הנוראית הזו עברה וחלפה.


יום רביעי, 20 במאי 2020

אין דברים כאלה


מתוצאות בדיקות הממוגרפיה/אולטרסאונד השגרתיות שעשיתי בתחילת מרץ השנה, היה ברור לגמרי שלפי הדירוג Birads-5 (חשד גבוה לממאירות) של גוש חדש שהתגלה אצלי - אצטרך לעבור את הסרט הזה מחדש בפעם השניה, וכל זה קורה בדיוק שבוע אחרי שהבוס שלי החליט לקצץ את המשרה שלי ב-50% ושבוע לפני התפרצות מגפת הקורונה בישראל. כאילו, מה קורה פה?!? מחשבות מטורפות תקפו אותי ורמת החרדה שלי הגיעה לשלב של פאניקה.

מהר לקבוע תור לביופסיה ועכשיו לחכות כי יש קורונה. כשהתוצאה הגיעה סוף סוף אחרי שבועיים כשהקורונה כבר משתוללת... הייתה הקלה עצומה לגלות שהגוש שפיר... עד למחרת כשהאונקולוגית התקשרה להגיד לי שהרדיולוגית רוצה לקחת דגימה נוספת. ביופסיה נוספת (הפעם כבר הגעתי למרפאת לין עם מסכה) ושוב המתנה של שבועיים ושוב - שפיר! אבל רגע, "אין התאמה בין מראה הממצא לתוצאת הבדיקה" היה כתוב, אז עדיף לעשות ניתוח ולהוציא את הגוש. וחכי חודש לתוצאה אמרו לי.

ביום שני השבוע, אחרי הניתוח שעברתי ולאחר סיוט של חודשיים (אני לא מתלוננת ועדיין בהלם שקרה לי נס שכזה), בחסד אלוהים, קיבלתי סוף סוף את האישור הסופי שזה לא היה סרטן.

יום שישי, 26 ביולי 2019

עברו 11 שנים מאז שחליתי בסרטן השד

זכיתי לקבל 11 שנים של חיים במתנה וזה בכלל לא מובן מאליו. החיים מקבלים משמעות חדשה בצל מחלת סרטן השד וכל אישה שעברה את החוויה הזאת יודעת את זה.


נכון, אני הולכת להיבדק כל חצי שנה ועושה אולטרסאונד וממוגרפיה כל שנה אבל כשאני מסיימת את הבדיקות אני הולכת הביתה ומודה לה' שקיבלתי עוד שנה במתנה. הזמן יקר והחיים טובים ואחרי מה שעברתי אני לא יכולה להרשות לעצמי להתלונן על שום דבר, כי רק להיות כאן זה נס ושווה הכל. כל השאר - בונוס. אני ממשיכה לעבוד בעיתון למרות גילי המופלג ואפילו התחדשתי בבלוג חדש - בלוג אופנה ושופינג - כמובן שאתם מוזמנים לבוא לבקר בבלוג שלי.

יום חמישי, 24 במרץ 2011

שלוש שנים אחרי...

הבדיקות השנתיות שלי היו בסדר גמור ואין מאושרת ממני. זה לא מובן מאליו ואני רק יכולה להיות אסירת תודה לאל אוהב.


שיניתי את אורח החיים שלי מן הקצה אל הקצה - אני פעילה מאוד מבחינה ספורטיבית ומקפידה לאכול נכון. אני מלאת אנרגיה, נראית טוב ומרגישה נפלא.

יום שישי, 26 בדצמבר 2008

בוקר טוב עולם

אתמול נסעתי לרמב"ם בפעם ה-33 כדי לעבור את ההקרנה האחרונה, וחוץ מההצטננות המחורבנת שחטפתי השבוע (כמו כולם), אני מאושרת שהכל נגמר. השיער התחיל לקבל צורה ועם החזרי הכסף שקיבלתי ממס הכנסה ומהעירייה (ארנונה), רכשתי לעצמי מיליון פריטי לבוש, משקפיים, תיקים, ארנקים, נעליים ומגפיים... כי בנוסף לשנה הקשה שעברתי מבחינה פיזית, היו לי 4 שנים מכבידות מבחינה כלכלית כשהבן שלי למד באוניברסיטה כך שבהחלט הגיע הזמן לפנק את עצמי, להרגיש טוב ואפילו להשתולל קצת :)




אומרים שחווים ריקנות מסויימת - דיכאון משהו, עם סיום הטיפולים. אני מקווה לא לתת לחוויה שעברתי להפיל אותי בהרגשה ולעשות את החיים יותר יפים מאשר היו, לצאת מהקליפה שלי, להעיז יותר ולהתנסות בחוויות חדשות ומרגשות.

יום שישי, 14 בנובמבר 2008

הכל טוב...

אני יודעת שלא כתבתי זמן רב. במהלך הכימותרפיה הרגשתי חולשה נוראית. אושפזתי בבי"ח בשל חום שלוש פעמים ובנוסף לכל הצרות, המחלקה שבה הייתי מאושפזת היתה מפוצצת רוב הזמן ונאלצתי להיות חשופה לכל המחלות המדבקות שם. היו לי המון פחדים וחרדות. אבל כל זה כבר מאחוריי ואני מרגישה מצויין. סיימתי את הטיפולים הכימותרפיים, השיער התחיל לצמוח ולפני שלושה ימים התחלתי את סדרת ההקרנות - קצת באיחור - אבל בשעה טובה. בפעם הראשונה הייתי מבוהלת לגמרי אבל עכשיו, אחרי הפעם השלישית אני לוקחת את זה בקלות. נפגשתי עם אחות המחלקה שאמרה לי שתופעות הלוואי (צריבה, עייפות) מתחילות רק אחרי שבועיים בערך, אז בינתיים הכל טוב... 


בתמונה: בטיול עם הילדים לראש הנקרה לפני מספר שבועות. 

יש לי אסירות תודה גדולה שהטיפולים הכימותרפיים עברו בשלום ואני מאושרת שכוחותיי חזרו אליי ושחזרתי לעבודה מלאה (אחרי היעדרות של חודשיים) ובקיצור - החיים יפים!