שלוש שנים אחרי...

הבדיקות השנתיות שלי היו בסדר גמור ואין מאושרת ממני. זה לא מובן מאליו וכמובן שאני מלאת אסירות תודה לאל אוהב.
שיניתי את אורח החיים שלי מן הקצה אל הקצה - אני פעילה מאוד מבחינה ספורטיבית ומקפידה לאכול נכון.
אני מלאת אנרגיה, נראית טוב ומרגישה נפלא.

בוקר טוב עולם

אתמול נסעתי לרמב"ם בפעם ה-33 כדי לעבור את ההקרנה האחרונה, וחוץ מההצטננות המחורבנת שחטפתי השבוע (כמו כולם), אני מאושרת שהכל נגמר. השיער התחיל לקבל צורה ועם החזרי הכסף שקיבלתי ממס הכנסה ומהעירייה (ארנונה), רכשתי לעצמי מיליון פריטי לבוש, משקפיים, תיקים, ארנקים, נעליים ומגפיים... כי בנוסף לשנה הקשה שעברתי מבחינה פיזית, היו לי 4 שנים מכבידות מבחינה כלכלית כשהבן שלי למד באוניברסיטה כך שבהחלט הגיע הזמן לפנק את עצמי, להרגיש טוב ואפילו להשתולל קצת :)

התמונות מתוך תוכנית הטלוויזיה ששודרה
לפני מספר שבועות בערוץ 10 על מכון הקרינה ברמב"ם

אומרים שחווים ריקנות מסויימת - דיכאון משהו, אחרי סיום הטיפולים. אני מקווה לא לתת לחוויה שעברתי להפיל אותי בהרגשה ולעשות את החיים יותר יפים מאשר היו, לצאת מהקליפה שלי, להעיז יותר ולהתנסות בחוויות חדשות ומרגשות.

הכל טוב...

אני יודעת שלא כתבתי זמן רב. במהלך הכימותרפיה הרגשתי חולשה נוראית. אושפזתי בבי"ח בשל חום שלוש פעמים ובנוסף לכל הצרות, המחלקה שבה הייתי מאושפזת היתה מפוצצת רוב הזמן ונאלצתי להיות חשופה לכל המחלות המדבקות שם. היו לי המון פחדים וחרדות. אבל כל זה כבר מאחוריי ואני מרגישה מצויין.

סיימתי את הטיפולים הכימותרפיים, השיער התחיל לצמוח ולפני שלושה ימים התחלתי את סדרת ההקרנות - קצת באיחור - אבל בשעה טובה. בפעם הראשונה הייתי מבוהלת לגמרי אבל עכשיו, אחרי הפעם השלישית אני לוקחת את זה בקלות. נפגשתי עם אחות המחלקה שאמרה לי שתופעות הלוואי (צריבה, עייפות) מתחילות רק אחרי שבועיים בערך, אז בינתיים הכל טוב...

בתמונה: בטיול עם הילדים לראש הנקרה לפני מספר שבועות.

יש לי אסירות תודה גדולה שהטיפולים הכימותרפיים עברו בשלום ואני מאושרת שכוחותיי חזרו אליי ושחזרתי לעבודה מלאה (אחרי היעדרות של חודשיים) ובקיצור - החיים יפים!

אחרי הטיפול הרביעי

אני יודעת שהרבה נשים עוברות את זה הרבה יותר בקלות ממני והקטע הזה עם קריש הדם זה דבר נדיר ולא קורה בדרך-כלל - אבל לי זה כן קרה ואני צריכה להתמודד עם זה. אולי קצת זלזלתי ולא שמרתי על עצמי כראוי - התרוצצתי, הלכתי לעבודה והייתי צריכה להיות יותר זהירה, אבל למדתי את הלקח שלי ועכשיו אני לא זזה מהבית.

אחרי ההתייעצויות בין הרופאים שמטפלים בי - הוחלט שאמשיך את הטיפול הכימותרפי וביום ראשון שעבר עברתי את הטיפול הרביעי. לא אומר שלא היו לי חששות ופחדים אחרי החווייה של הבית חולים אבל אני מקבלת את כל אמצעי ההבטחה הרפואיים כדי לעבור את הטיפולים בשלום. רוב הזמן אני במיטה - משעמם נורא, אין לי עניין וסבלנות לשום דבר והמוח שלי מתקשה לחשוב. אני גם מתקשה לכתוב כאן.... איזה סמרטוט אני.

תשמעו, זה לא פקניק

הטיפול הכימי השלישי לא עבר בקלות. אחרי השבוע הקשה חזרתי לעבודה אבל הרגשתי חולשה והתעלמתי ממנה, למחרת, ברוב טמטום שוב הלכתי לעבודה ושוב לא הרגשתי טוב. כשהגעתי הביתה מדדתי חום והיה לי 38 מעלות כך שתיכף נסעתי לבית חולים ושם התברר שהספירה שלי מאוד מאוד נמוכה ושיש לי זיהום כלשהו. מיד אישפזו אותי בחדר בידוד וחיברו אותי לאנטיביוטיקה.

אחרי מספר ימים הספירות עלו והחום ירד ונראה היה שאני מתאוששת אבל פתאום הרגשתי כאבים עזים מהיד ועד הכתף והיד נרדמה לי לגמרי. למרות הבידוד, רצתי לעמדת האחיות לבקש עזרה כי הכאבים היו נוראיים. מיד הוזעקו מספר רופאים שבדקו אותי ולבסוף התברר שיש לי חסימה בעורק ביד ולמחרת נותחתי. הניתוח עבר בהצלחה וקריש דם נמצא והוצא. נותחתי בהרדמה מקומית (משהו שאני לא אעשה יותר) כי הרגשתי המון כאבים אבל הרופאה שניתחה אותי אמרה שהיא לא רוצה שאצא מהניתוח "בלי חוויות". למזלי זה קרה ביד ולא במקום אחר ועל זה יש לי אסירות תודה. היום גם יודעים שהעורקים שלי צרים ואני מקבלת טיפול מתאים כדי לעבור את שלושת טיפולי הכימו הבאים.

היו לי כמה ימים של חרדות ופחדים נוראיים אבל לאט לאט אני מתאוששת ומתחזקת והאופטיות חוזרת אליי. הטיפול הכימי הבא נדחה בשבוע כדי לתת זמן לפצע של הניתוח להחלים ואני שמחה על כך - אני כל כך חלשה מהחוויה של הבית חולים ומאוד זקוקה לכמה ימי מנוחה.

נשארו רק עוד 3 טיפולים

עברתי את הטיפול הכימי השלישי אתמול, ספירות הדם היו בסדר גמור ובינתיים אני לא מרגישה שום תופעות לוואי אז אני משתדלת להספיק ולסיים כמה משימות לפני שהחולשה תתקוף אותי - לבשל, לסדר את הבית וכאלה... ובכל מקרה אני מסודרת לימים הקשים - ספר טוב, הרבה תפוזים שעושים לי טוב ומרק עוף משובח ביותר שהכנתי כבר אתמול.

בעבודה הכל בסדר. חזרתי למערכת גוועת ברעב אחרי הטיפול הכימי וטרפתי פיתה עם שניצל איך שהגעתי... והנה התוצאות על הדיסק שענת הביאה לי הביתה עם החומר שאני אמורה להעלות לאתר המקומון שלנו באינטרנט.

הבוס שלי גייס את אידה שעבדה אצלנו במערכת לפני מספר שנים לגיבוי בימים שאני לא מגיעה לעבודה ולכל מיני פרוייקטים נוספים כך שאני לא צריכה לדאוג שיהיה עומס גדול על הבנות שעשו את העבודה שלי בימים שלא הגעתי והכל ברוח טוב ובאהבה. אז ד"ש חם לאידה שקוראת את הבלוג שלי :) שיהיה לך בהצלחה בעבודה והרבה אהבה לענת, חיה, עליזה וכולם... שדואגים לי ומפרגנים.

עברתי את השבוע הקשה

כבר מספר שעות שאני גולשת לפורומים השונים בנושא סרטן השד ומגלה עוד ועוד מידע חשוב בקשר להתמודדות עם המחלה. יחד עם זאת, אני עדיין מבולבלת ומתקשה למצוא אינפורציה אחידה בקשר לסוגי המזון שמותר לי לאכול ואלה שאני חייבת לוותר עליהם. האם וויתור על מזונות מסויימים (כמו סויה למשל) קשורים לסוג ומרכיבי הסרטן באופן אינדיווידואלי? ולמה לא מקבלים הנחיות מהרופא המטפל? באתר אחת מתשע ניתן להוריד את הקובץ תזונה בין הטיפולים ואחריהם אבל רק נהיה לי רע מרשימת המזונות והמשקאות שמומלץ להימנע מהם :(

את השבוע הקשה עברתי וחזרתי לעצמי ולעבודה. השבוע הקשה עובר כל כך לאט לעומת השבועיים שלאחריו שעוברים כל כך מהר. רק הספקתי להתאושש וכבר ביום רביעי הקרוב אני אמורה לקבל את הטיפול הכימי השלישי. הפעם הכנתי לי לימים במיטה את הספר הנפלא - Eat, Love, Pray שהומלץ עליו בחום רב על-ידי אופרה וונפרי בתוכנית בה היא אירחה את הסופרת אליזבט גילברט המקסימה. אפילו מצאתי באינטרנט בלוג אוהדי הספר!

אפילו שהשקעתי יותר מ-200 ש"ח בכובעים ומטפחות אני לא מצליחה להרגיש טוב איתם והתרגלתי להישאר כל היום עם הקרחת שלי גם בעבודה וגם ברחוב ואני דווקא מאוד מעריכה את האמפטיה ואת היחס החם שאני מקבלת מאנשים בסופרמרט למשל, או במקומות אחרים. לפעמים אנשים שואלים ומתעניינים וכל הכבוד להם :) אני לא הייתי מסוגלת לפני הסרטן לעשות את זה.